החלטה בתיק ת"א 28276-10-12

1.         ענייננו בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית, ולחלופין להעברת התיק לבית משפט השלום בפתח-תקווה.

2.         הנתבעת טענה בבקשתה, כי ההסכם עליו נסמכת התביעה, נחתם ע"י הצדדים בעיר פתח-תקווה, מקום מושבה ומקום ניהול עסקיה של הנתבעת. מכאן שגם מקום יצירת ההתחייבות נשוא התביעה, הינה בעיר פתח-תקווה, ואילו המקום המיועד לקיום ההתחייבות הינו בג'ואנה שבאפריקה.

3.         עוד נטען בבקשה, כי טענת התובעת בתביעתה כאילו בית-המשפט כאן קנה לו סמכות מקומית נוכח המקום שבו אמורה הנתבעת לשלם לתובעת תשלומים בגין ההסכם, הוא בנק מרכנתיל, סניף יפיע שליד נצרת, אינה מבוססת, ודינה להידחות.

לטענתה, מדובר באמצעי תשלום אלקטרוני, ולא בתשלום ממשי בפועל, כך שאין ללמוד מכך זיקה מקומית, בהתאם לחלופות הסמכות המקומית שבתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.

4.         בתשובתה לתגובה הוסיפה הנתבעת לתמיכה בטענה הנ"ל את פסיקתו של כב' השופט פרידלנדר (בת"א) (ת"א) 714188/07 מירס תקשורת בע"מ נ' שמטל ואח'), אשר קבע בהחלטתו מתאריך 14/10/07, בכגון דא, כי בעידן המודרני, אין עוד משמעות למקום המיועד לביצוע התשלום, היות והתשלומים מתבצעים ברגיל באמצעים אלקטרוניים, ואין עוד צורך כי החייב יגיע פיזית אל הנושה כדי למסור לו את הכספים אותם חייב לו.

5.         התובעת טענה בתגובתה לתחולת החלופה של תקנה 3(א)(5) לתקנות סדק הדין האזרחי, לפיה מוקנית סמכות מקומית לבית משפט זה שבאזור שיפוטו מצוי: "(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים". "המחדל", טוענת התובעת, הוא אי-תשלום כספים המגיעים מאת הנתבעת שאותם היה על הנתבעת לשלם בסניף בנק מרכנתיל ביפיע.

6.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

            העובדה שעל פי ההסכם בין הצדדים, המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את המגיע ממנה, ע"י הפקדה בחשבון בנק התובעת בסניף יפיע, אינה מלמדת על "מקום המעשה או במחדל שבשלו תובעים".

            אוסיף כי לטעמי, "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים" הוא מדינת ג'יאנה שבאפריקה, שם בוצעו העבודות ע"י התובעים. תהיתי אם לא טעה ב"כ התובעת בציינו בתגובתו כי יש תחולה לחלופה (5) ולא חלופה (3) המדברת על "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות".

7.         כך או אחרת, דעתי כאמור, כי העובדה שהנתבעת התחייבה לבצע את התשלום בסניף הבנק ביפיע, אינה מקנה סמכות מקומית לבית משפט זה, ואינה מלמדת על "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים"

            דעתי, עם כל הכבוד, כדעת כב' השופט פרידלנדר, אם כי החלטתו הנ"ל ניתנה בהקשר של תניית שיפוט בחוזה אחיד.

            עם זאת, דבריו בהחלטתו הנ"ל יפים לענייננו, ככל שהתובעים נתלים בטענה כי מקום ביצוע התשלום (ביפיע) מקנה סמכות מקומית לבית משפט זה, ודבריו מובאים להלן, בהרחבה:

"16. גם הטענה כי מקום התשלום בגין הטובין או השירות הוא במקום מושבו של הספק-הנושה, ועל כן יש בכך כדי להקנות לבית המשפט שבמקום מושבו של הספק סמכות מקומית, מכוח תקנה 3(א)(3) ב תקנות סדר הדין האזרחי ("המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות"), בשילוב עם סעיף 44 ב חוק החוזים (חלק כללי) - אינה הולמת את אופיו האל-מקומי של תשלום בעידן המודרני. אדם החב בתשלום לחברו, אינו עוד צורר את מעותיו בשקיק ונושאן עמו בדרך העולה אל מקום עסקו של הנושה. החייב עשוי לפרוע את חובו באמצעים אלקטרוניים, תקשורתיים, תקשוביים או ממוכנים שונים, שלגביהם המושג 'מקום התשלום' מתרוקן מתוכנו, מבחינת הפרשנות התכליתית. בעידן כזה, יש לפרש את 'המקום שנועד לקיום ההתחייבות' כמכוון למקום שנועד לקיום ההתחייבות הריאלית, כגון אספקת הסחורה או מתן השירות, ולא כמכוון למקום שבו מתנהל חשבון הבנק של הספק, שלשם יוזרם, מן הסתם, התשלום שייגרע מחשבון הבנק של הלקוח. מקום קיומה של ההתחייבות הריאלית כאמור הוא המקום הרלבנטי לציפיותיהם הסבירות של הצדדים לעסקה, בשים לב לתכליתה של התקנה האמורה."

            (שם, סעיף 16 להחלטה; ההדגשות שלי - ס"י).

8.         לאור כל המקובץ, הנני מקבל את הבקשה, ומורה על העברת התיק לבית משפט השלום בפתח-תקווה.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ג, 04 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: